הוא אמר לי שיש לי כרס. הוא אמר לי כאילו שאני לא יודע? הוא הסביר שהוא אומר את זה לאנשים מדאגה. הוא שרירי. הוא חזק. הוא “בריא”. הוא לא-לא חושב את הדברים האלו על עצמו, להפך, ככל הנראה זו המחשבה הראשונה שהוא מתעסק בה מרגע שהוא קם. אולי גם לפני שהוא הולך לישון. ומי אמר שבלילה הוא איננו חולם על אחוזים של חלבון שאוחזים בו בחוזקה ושניהם יחד מתנדנדים על נדנדה, מנסים לשמור על יציבות.

נד, נד, נד, נד,
רד, עלה, עלה ורד!

מה למעלה? מה למטה?
רק אני, אני ואני. מה הקשר אליו? זה קשור רק אלי ולתפיחה שיש לי בין הפופיק לחלק הזה שכבר מרמז על תחילתו של איבר המין, מעין לקראת המפשעה. בעצם קוראים לזה המפשעה. הרי איבר המין הוא כבר איבר בפני עצמו. וכמוהו גם המפשעה. אז בהחלט אני מתכוון לצמיג הזה שנוצר בין הפופיק למפשעה. הוא ואני, בדו-קרב.

אך בדו-קרב של אבירים. עם חנינות כמו בימי הביניים. רק במקום חנית – אני וגוש הבצק הזה אוחזים ברומח, רוכבים על גבי רצועות של חלבונים וסוכרים מורכבים.

וכל הטקסט הזה מלא בדימויים מתאמצים המתאמצים לברוח מכל הסתכלות ישירה על עצמי. את עצמי.

אני שוקל שבעים ואחד קילו ולעולם ארגיש שמן. אין זה משנה איך אני נראה באמת. שאני עושה כושר, אני מרגיש חזק ויפה. בכל זמן שאני לא, אני מכוער ושמן.

מתי ארגיש יפה?

שהיה לי שרירים מרובעים בבטן?

שכולם יחשבו שאני יפה?

שאני אחשוב שאני יפה?

אומרים שהיפה הוא הטוב, זה שבוחר בעשיית מעשים טובים. טובים ויפים.

אז אולי אני פשוט בן-אדם מאוד יפה, שעושה מעשים מכוערים.

ואיזה מן מעשה הוא עשה לי? שקרא לי מלא והציע לי לעשות יותר כושר, למען הבריאות שלי. האם היה זה מעשה יפה? כי הוא בהחלט נראה יפה. הוא חזק, ושרירי, הוא נראה ממש בריא. כנראה שברוב זמנו הוא עושה המון מעשים טובים.

מעניין מה אתם הייתם חושבים, אם את שנינו הייתם מכירים.

Related Posts

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *