דילמה – האם לנקות את שערות ערוותי מאדן האסלה

האם ככה זוהי הדילמה. האם עלי לנקות את שערות ערוותי שלי מאדן האסלה, לקראת בואן של שתי חברות טובות של בת-זוגתי אלינו הביתה. הרי הדבר ההגיוני והבהיר ביותר הוא – כמובן לנקות! מדוע שאקח חלק אקטיבי בהשארת השערות וכי שמתי-לב בוודאות שהם אכן שם, ומכך לא אוכל להזדכות. לא מחמת הספק ,לא מהאשמה, ועוד לומר שלא ידעתי! יוצר אותה בריאה שעירה.

אבל רגע אחד, אם במקרה א’ אכן תכנס לשירותים במטרה להטיל מימיה, וישים ליבה את אותה שערה עבה וטורדנית, הרי ממש מן ההיגיון לחשוב כי לאחר רתיעה קלה, יתמלא גופה במעיין איזו תחושה חמימה ולא מוסברת. “גם החבר שלי מנשיר תמיד שערותיו על האדן, ואם אינו מנקה, אני נבוכה! איזה נעים לדעת שאני לא היחידה.”

ואילו במקרה השני, הקלאסי, הנכון, ניגשתי מהר-חיש, קורע ריבוע נייר, מנגב ומקווה שאף אחת בה לא תרגיש. באותה שערה חמקמקה, שנדבקת לאסלה, בערבוב של פיפי ואדים ממקלחת חמימה. אך מה הפעם תרגיש אותה א’ אנושית. היא נכנסת לחדר, מורידה מכנס, ואת אחוריה באה להושיב. הכיור מצוחצץ, האמבט רק מלבין, ואילו האסלה ומושבה נראים כמו כס מלכים. (וסלחו לי הגבירות, שבעבר היו פחות מלכות). הרי לא תרגיש א’ כעת, בושה, נבוכה, ואפילו סתם עצבות כזו, קטנה, שלא מדברים אותה שלאחר שזאת עלתה. מפנימים אותה. ממשיכים הלאה מהר. אין לחיים מספיק זמן להתעסק באטום מחשבה כזה מסכן. עכשיו א’ מהרהרת בליבה בוודאות, “אוי הלוואי שהייתי גם אני יותר נקייה, למה איני כמוה, היגיינית! אחזור היום לבן-זוגי ואסכם איתו מיד, שעל שערותיו יקח אחריות ולא…לכולנו זה יכאב.”

אם כך מה אתם חושבים כעת? האם לא עדיף לתת לשערות פשוט לנוח, ולחכות? האם זו איננה מחשבה אנוכית גרידה, שהאורח הבא, שבא, יחשוב דברים טובים עלי, ועל עצמו, יוציא דיבה?

Related Posts

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *